אפתח ואגיד כי הדעות שארשום פה הן דעותיי האישיות ע"פ המחקר האישי שביצעתי והסתמכות על דעות ומחקריהם של אנשים אחרים. אין לראות בזה עצה רפואית כלשהי ואיני נושא באחריות על מעשיכם לאחר שתקראו את הדברים הבאים.
הקדמה
כנער לא הזדקקתי למשקפי ראייה וראייתי הייתה מצוינת, אני אף זוכר כי בבדיקת ראייה בתקופת התיכון המוקדמת נאמר לי שיש לי ראייה של יותר מ 6/6. כלומר יכולתי לקרוא בקלות את השורה מתחת לשורה של ה 6/6.
לקראת סוף התיכון הרגשתי ירידה בראייה שלי לרחוק. בצבא הייתי בקורס טייס ושם נמצא כי יש לי צורך במשקפי ראייה בעלי עצמה נמוכה של 0.5- לכל עין. ממש מזערי.
מספר שנים לאחר מכן נמאס לי להתקשות בקריאת מספרי בתים ושלטים (במיוחד בשעות החשכה) והדבר הורגש ביותר כאשר טסתי להולנד והצטרכתי להסתמך על שילוט כדי להתמצא. הלכתי לרופא הולנדי שהתאים לי משקפי ראייה.
המספר אז היה 0.5- לעין ימין ו 0.75- לשמאל.
העולם פתאום התחדד. לעצים היו עלים, יכולתי לקרוא כתב קטן ממרחק גדול מאוד והייתי ממש מרוצה.
הייתי כל כך מרוצה כך שמאז שקיבלתי את משקפי הראייה השתמשתי בהם באופן קבוע במשך שנתיים.
ואז איבדתי את המשקפיים.
כיוון שהמספר לא היה גדול התרגלתי די מהר למציאות ללא המשקפיים ולמעשה לא רכשתי משקפיים חדשות רק מספר שנים לאחר מכן.
המספר החדש היה 1- בעין שמאל ו 0.75- בעין ימין ובנוסף גם צילינדר קטן שאני לא זוכר אם היה קודם.
שוב העולם התחדד והייתי לובש את המשקפיים כל הזמן.
שמתי לב שהראייה שלי נחלשה ושאיני יכול להסתדר יותר בלי המשקפיים כמו לפני.
למזלי יום אחד נשברו לי המשקפיים. זה קרה לפני שנתיים ומאז לא טרחתי לתקן אותן.
לפני שנה כמעט ועשיתי ניתוח לייזר לתיקון הראייה, אך החלטתי שלא. ידעתי שאם אתקן את הראייה למרחק אצטרך בוודאות בעתיד הלא רחוק משקפי קריאה לקרוב. (עובדה שמוסתרת אך ידועה לכל מנתחי הלייזר).
אחי הקטן סיפר לי שהוא מתרגל את הראייה שלו והדבר עורר בי סקרנות לחקור את הנושא.
מאז אני קורא, מנסה ולומד על נושא הראייה.
כיום, כשנה לאחר מכן, אני לעולם לא לובש משקפי ראייה ולמעשה אף לא צריך אותן. כאשר המקום מואר אני רואה וקורא בקלות את השורה של ה 6/6 בעין ימין ועם עין שמאל שורה אחת לפניה.
ראייתי השתפרה לאין שעור בעזרת תרגול והבנת ומניעת הגורמים שיוצרים את הבעיה.
הסיבות להיווצרות קוצר ראייה קבוע
בתוך העין יש שרירים שתפקידם לשנות את עוצמת העדשה של העין. כך העין מתפקסת על אובייקטים קרובים או רחוקים.
ככל שהאובייקט קרוב יותר כך השרירים חייבים להתכווץ יותר. במצב משוחרר של השרירים העין אמורה להיות מסוגלת לראות רחוק. כלומר ראייה מרחוק לא דורשת מאמץ של השריר.
בחיים המודרניים אנו מסתכלים קרוב רוב הזמן. למעשה לפעמים איננו מסתכלים רחוק בכלל. הכיווץ המתמיד הזה של השרירים בעין גורם להם לאבד את היכולת שלהם להשתחרר. בנוסף לכך העין משנה את צורתה על מנת להקל על המאמץ השרירי על ידי הארכות. לאחר שזה קרה קוצר הראייה הפך להיות מצב קבוע. כלומר גם אם השריר רפוי עדיין העין בקוצר ראייה ולא מסוגלת להתפקס למרחק.
סיבה נוספת קשורה להרגלי ראייה מקולקלים - בתוך שדה הראייה שלנו יש רק חלק קטן במרכז בו אנו רואים באופן מיטבי. חלק זה נקרא ה"מקולה" את כל שאר התמונה אנו רואה מטושטש. המוח משלים לנו את זה לתמונה ברורה וגם מזיז את החלק שרואה באופן מיטבי כך שהוא יסרוק את הפרטים החשובים שאנו צריכים לראות ומשלים את השאר. (זו הסיבה שכל תעתועי הראייה פועלים עלינו). כאשר אנו קוראים אנו נוטים לבלוע גושים גדולים של טקסט בהעפת מבט אחת. כיוון שגושים אלו גדולים יותר מהשטח בו אנו רואים באופן מיטבי העין יוצאת קצת מפוקוס על מנת להכניס שטח גדול יותר לתמונה הברורה. כאשר זה מתבצע מקרוב אנו לא מרגישים את זה ורק נהנים מיכולתנו לקרוא מהר יותר. אך אותה הוצאה קטנה מפוקוס מתעצמת כאשר מדובר על עצמים רחוקים שהעין עדיין רגילה להיות קצת מחוץ לפוקוס. בעצם אנו מלמדים את המוח להתמקד לנקודה הלא נכונה.
will be continued
הקדמה
כנער לא הזדקקתי למשקפי ראייה וראייתי הייתה מצוינת, אני אף זוכר כי בבדיקת ראייה בתקופת התיכון המוקדמת נאמר לי שיש לי ראייה של יותר מ 6/6. כלומר יכולתי לקרוא בקלות את השורה מתחת לשורה של ה 6/6.
לקראת סוף התיכון הרגשתי ירידה בראייה שלי לרחוק. בצבא הייתי בקורס טייס ושם נמצא כי יש לי צורך במשקפי ראייה בעלי עצמה נמוכה של 0.5- לכל עין. ממש מזערי.
מספר שנים לאחר מכן נמאס לי להתקשות בקריאת מספרי בתים ושלטים (במיוחד בשעות החשכה) והדבר הורגש ביותר כאשר טסתי להולנד והצטרכתי להסתמך על שילוט כדי להתמצא. הלכתי לרופא הולנדי שהתאים לי משקפי ראייה.
המספר אז היה 0.5- לעין ימין ו 0.75- לשמאל.
העולם פתאום התחדד. לעצים היו עלים, יכולתי לקרוא כתב קטן ממרחק גדול מאוד והייתי ממש מרוצה.
הייתי כל כך מרוצה כך שמאז שקיבלתי את משקפי הראייה השתמשתי בהם באופן קבוע במשך שנתיים.
ואז איבדתי את המשקפיים.
כיוון שהמספר לא היה גדול התרגלתי די מהר למציאות ללא המשקפיים ולמעשה לא רכשתי משקפיים חדשות רק מספר שנים לאחר מכן.
המספר החדש היה 1- בעין שמאל ו 0.75- בעין ימין ובנוסף גם צילינדר קטן שאני לא זוכר אם היה קודם.
שוב העולם התחדד והייתי לובש את המשקפיים כל הזמן.
שמתי לב שהראייה שלי נחלשה ושאיני יכול להסתדר יותר בלי המשקפיים כמו לפני.
למזלי יום אחד נשברו לי המשקפיים. זה קרה לפני שנתיים ומאז לא טרחתי לתקן אותן.
לפני שנה כמעט ועשיתי ניתוח לייזר לתיקון הראייה, אך החלטתי שלא. ידעתי שאם אתקן את הראייה למרחק אצטרך בוודאות בעתיד הלא רחוק משקפי קריאה לקרוב. (עובדה שמוסתרת אך ידועה לכל מנתחי הלייזר).
אחי הקטן סיפר לי שהוא מתרגל את הראייה שלו והדבר עורר בי סקרנות לחקור את הנושא.
מאז אני קורא, מנסה ולומד על נושא הראייה.
כיום, כשנה לאחר מכן, אני לעולם לא לובש משקפי ראייה ולמעשה אף לא צריך אותן. כאשר המקום מואר אני רואה וקורא בקלות את השורה של ה 6/6 בעין ימין ועם עין שמאל שורה אחת לפניה.
ראייתי השתפרה לאין שעור בעזרת תרגול והבנת ומניעת הגורמים שיוצרים את הבעיה.
הסיבות להיווצרות קוצר ראייה קבוע
בתוך העין יש שרירים שתפקידם לשנות את עוצמת העדשה של העין. כך העין מתפקסת על אובייקטים קרובים או רחוקים.
ככל שהאובייקט קרוב יותר כך השרירים חייבים להתכווץ יותר. במצב משוחרר של השרירים העין אמורה להיות מסוגלת לראות רחוק. כלומר ראייה מרחוק לא דורשת מאמץ של השריר.
בחיים המודרניים אנו מסתכלים קרוב רוב הזמן. למעשה לפעמים איננו מסתכלים רחוק בכלל. הכיווץ המתמיד הזה של השרירים בעין גורם להם לאבד את היכולת שלהם להשתחרר. בנוסף לכך העין משנה את צורתה על מנת להקל על המאמץ השרירי על ידי הארכות. לאחר שזה קרה קוצר הראייה הפך להיות מצב קבוע. כלומר גם אם השריר רפוי עדיין העין בקוצר ראייה ולא מסוגלת להתפקס למרחק.
סיבה נוספת קשורה להרגלי ראייה מקולקלים - בתוך שדה הראייה שלנו יש רק חלק קטן במרכז בו אנו רואים באופן מיטבי. חלק זה נקרא ה"מקולה" את כל שאר התמונה אנו רואה מטושטש. המוח משלים לנו את זה לתמונה ברורה וגם מזיז את החלק שרואה באופן מיטבי כך שהוא יסרוק את הפרטים החשובים שאנו צריכים לראות ומשלים את השאר. (זו הסיבה שכל תעתועי הראייה פועלים עלינו). כאשר אנו קוראים אנו נוטים לבלוע גושים גדולים של טקסט בהעפת מבט אחת. כיוון שגושים אלו גדולים יותר מהשטח בו אנו רואים באופן מיטבי העין יוצאת קצת מפוקוס על מנת להכניס שטח גדול יותר לתמונה הברורה. כאשר זה מתבצע מקרוב אנו לא מרגישים את זה ורק נהנים מיכולתנו לקרוא מהר יותר. אך אותה הוצאה קטנה מפוקוס מתעצמת כאשר מדובר על עצמים רחוקים שהעין עדיין רגילה להיות קצת מחוץ לפוקוס. בעצם אנו מלמדים את המוח להתמקד לנקודה הלא נכונה.
will be continued
בן אדם תודה על הכתבה ....
השבמחקאבל אחי תעזור לנו איזה תרגילים עשית ?